לתלמידי קורס הכשרת מאמנים רב תחומיים NCS

ההקשבה היא כלי הריפוי העתיק ביותר ואולי גם החזק ביותר. 
פעמים רבות בעזרת איכות ההקשבה שלנו ולא בעזרת חכמתנו או המילים שלנו, אנחנו מסוגלים לחולל את השינויים העמוקים ביותר באנשים הסובבים אותנו.
כשאנחנו מקשיבים, אנחנו מציעים, נוסף לתשומת הלב שלנו, הזדמנות לשלמות.
ההקשבה שלנו יוצרת מקלט לחלקים חסרי הבית אצל הזולת, לכל מה שנשאר דחוי, בלתי אהוב ולא מוערך על ידם ועל ידי זולתם. לכל מה שחבוי ונסתר.
בתרבות בה הנשמה והלב נשארים לעיתים קרובות מדי חסרי בית,
ההקשבה יוצרת שתיקה קדושה.
כשאנחנו מקשיבים בנדיבות למישהו,
הוא מסוגל לשמוע את האמת שבתוכו, לראשונה במקרים רבים.
בשקט שבהקשבה אנחנו יכולים לפגוש את עצמנו בכל אדם. בסופו של דבר נהיה מסוגלים לשמוע בכל אדם ומעבר לכל אדם, את הבלתי נראה, השר בשקט לעצמו ולנו.

קארל רוג'רס:
פסיכולוג, מטפל, תיאורטיקן וחוקר אמריקאי.
החל לפעול מתחילת שנות ה-30 של המאה ה-20
במהלך אותן שנים החל לפתח את הגישה ההומניסטית
שלו לטיפול: הטיפול הממוקד בלקוח. 
במהלך חייו כתב 16 ספרים ומאות מאמרים. נחשב אחד הפסיכולוגים המשפיעים בארה"ב ובעולם כולו ומאבות התיאוריה ההומניסטית. רעיונותיו השפיעו על מספר תחומים: פסיכולוגיה, פסיכותרפיה, חינוך, יחסים במשפחה ושלום בין עמים וקבוצות.
בין ספריו:
Client Centered Therapy, 1951; On Becoming a Person, 1961; Freedom to learn, 1969

בתקופה בה החל רוג'רס את פועלו המקצועי שלטו במרחב השיח הפסיכולוגי שתי גישות מרכזיות:

•תיאורית הדחף/ התיאוריה הפסיכואנליטית של פרויד, מתחילת המאה ה-20. מושגים מרכזיים: איד, אגו וסופר אגו, דחפים, הגנות של האגו. האדם פועל כתוצאה מדחפים פנימיים וניסיון לשלוט בהם.

•ביהביוריזם . מושגים מרכזיים: התניה אופרנטית, התניה קלאסית. אישים מרכזיים: סקינר, ווטסון, פבלוב. האדם פועל בתגובה לגירויים ולחיזוקים חיצוניים.הגישה ההומניסטית הציעה זווית ראיה שונה על מהות האדם, הגורמים להתנהגותו, המוטיבציה שלו וחופש הבחירה, וכתוצאה מכך גם גישה שונה לטיפול ולחינוך.
התיאורטיקנים המרכזיים בתיאוריה: קרל רוג'רס, אברהם מאסלו, אריק פרום, ויקטור פרנקל

•הומניזם: האדם הוא יצור רציונאלי וחברתי וטוב מטבעו. הצורך המרכזי והכוח המניע של ההתנהגות הוא הצורך להגיע למימוש עצמי

•פנומנולוגיה: דגש על החוויה הסובייקטיבית כגורם מרכזי בהבנת החשיבה וההתנהגות

•רגשות שליליים כגון קנאה ועוינות קיימים, אך הם לא דחפים ראשוניים שיש לשלוט בהם אלא תגובות למצבים של תסכול

•חופש בחירה: האדם הוא בעל חופש בחירה ואחריות

•המטרה המרכזית של טיפול וחינוך: להגיע לעצמי חופשי, אותנטי ושלם

•אמצעים מרכזיים בטיפול ובחינוך: אמפתיה, יצירת יחסים חמים ומקבלים,  קבלה ללא תנאים.

•לבני אדם יש כושר טבעי ללמוד. הם סקרנים ביחס לעולמם וששים להתפתח

•בכל למידה כרוך וויתור על לקחים קודמים מסויימים, ולכן השמחה היא דו ערכית

•כדי להפעיל את הרצון ללמוד, לגלות, להרחיב את הדעת, יש לעבוד בדרכים מסויימות המסתמכות על נטיות אלו (המוצעות בהמשך).

•למידה משמעותית מתחוללת כשהתלמיד רואה את חומר הלימוד כקשור לתכליותיו שלו. למידה משמעותית היא למידה שהיא חוויה. למידה תוך כדי התנסות, מתוך בחירה ותוך יוזמה של הלומד. הלומד חש מעורבות אישית בלמידה ושקוע כולו בתהליך הלמידה. גם אם הגירוי יבוא מבחוץ עדיין יחוש הלומד תחושות של גילוי התמודדות והבנה שמקורן בפנימיותו.

•למידה תוך התנסות ישירה היא אחד האמצעים היעילים לטפח למידה. עימות ישיר עם בעיות מעשיות, חברתיות מוסריות ובעיות מחקר.

•מרכיבים מרכזיים נוספים: אחריות של הלומד, יוזמה, עצמאות ובטחון עצמי, על בסיס של הערכה עצמית וביקורת עצמית.

על פי רוג'רס הגישה המקובלת השלטת ברוב בתי הספר (נכון לשנות ה-60)
מקטינה את הסיכוי ללמידה משמעותית:

•תכנית לימודים מוכתבת מראש

•מטלות שוות לכל התלמידים

•הרצאה כצורה בלעדית כמעט של הוראה

•מבחנים סטנדרטיים

•מתן ציונים על ידי המורה לשם קביעת ההישגים

•

בגישה שמציע רוג'רס:

•הלמידה לא מתבססת על תכנית לימודים מוכתבת מראש לפרטיה, אלא מתבססת על תוכנית שהלומד בוחר בה בעצמו.

•המשימות אינן אחידות, כל תלמיד קובע את משימותיו בעצמו.

•הרצאה היא הצורה הנדירה ביותר של ההוראה.

•ציונים נקבעים על ידי הלומד עצמו, או הופכים למדד טפל ושולי למדי של הלמידה